אמא מוצלחת

מצאתי פוסט שכתבתי באחד הבלוגים שלי. פוסט מלפני 12 שנים. נכתב הרבה לפני שנולדה לי בת. מצאתי אותי, וקראתי והוא נראה לי רלוונטי גם היום:
(נכתב כשגרנו בחו"ל במסגרת פוסט-דוקטורט)

אתמול בערב הייתי עיפה, אבל החלטתי ללכת בכל זאת לחוג לריקודי-עם.
חוץ מזה שאני לא בהכרח רוקדת שם. כרגע אני יותר יושבת בצד וממציאה סיפורים על המשתתפים הקבועים, ונהנית מהמוזיקה הישראלית המנוגנת בקולי קולות.

אבל אתמול הלכתי כי הייתי סקרנית. במייל השבועי של החוג היתה הודעה שתהיה מורה-אורחת שהיא האמא של המורה הקבועה, במייל היא תוארה כ BEST MOM IN THE WORLD, ובער לי לראות את האמא הזו, שהבת הסטודנטית שלה כותבת עליה ככה ברשימת התפוצה (או שסתם עדין לא למדתי מה נחשב כאן TMI ומה סתם SHARING).

בכל מקרה, היה משובב נפש לראות אמא ובת (וגם אבא, דרך אגב) שרוקדים ביחד, ושמחים זה בזה.

מעורר השראה. תמיד גורם לי לתהות מה האמא הזו עשתה, איך היא יצרה תשתית כזו איתנה לקשר עם הבת שלה, איך היא הגיבה במצבים שונים, על מה שמה דגש ועל מה לא, על מה כעסה ומה החליקה והעבירה הלאה. האם היתה מהאמהות המסודרות או המבולגנות, האם היתה מאלו שמכינות תחפושת חודש לפני פורים או יומיים לפני..?

או שאולי מה שמשנה זה שהיא היתה שמחה, אמפטית, מקבלת, מעודדת. ואולי גם קצת דוחפת, מעוררת השראה מהווה מודל.

אותי זה מסקרן ומעניין. לפעמים בא לי לראיין אימהות כאלה, שנראות לי מוצלחות. לשאול: מה לדעתך עשית טוב? מה היית עושה אחרת? ממי את למדת? איך היתה האמא שלך?

ונראה לי שאקבל המון המון תשובות, וחלקן יהיו סותרות, ובסוף כולן יגידו "תהיי מי שאת, תמיד תעבדי על המידות, תהיי בשמחה, ויהיה בסדר".

#האמא_הכי_טובה_בעולם

חתונה!

לפני הרבה שנים, לא אספר כמה, התחתנו. זו היתה מסיבה נהדר, והחיים מאז הם בהחלט שמחה גדולה. בחתונה שלי רקדתי המון. רקדתי עם חברות, רקדתי מוקפת, רקדתי לבדי, רקדתי איך שרציתי.

נזכרתי בריקודים, כי עוד מעט תהיה חתונה במשפחה. אנחנו משמיעים מוזיקה ורוקדים בבית, קופצים, משתוללים, שמחים כבר מעכשיו. הרבה שנים אחרי הריקודים ההם…האם רצפת האגן תחזיק? האם את יכולה לרקוד ללא חשש? ללא תחתונית? בלב שמח וחופשי מדאגות?

התעמלות בשיטת פאולה מחזקת אותך מבפנים באופן שתוכלי לרקוד בשמחה ובכיף וללא חשש מתקלות בחתונות של אהובייך.
התקשרי אלי לקביעת שיעור – גילי 0542593212

מין ורובוטיקה

הבן שלי חוזר מקייטנת רובוטיקה (תודה ל YTEK) . עמוס רשמים וידע חדש הוא מספר לי על התנסות עם רובוט ועם רובוטית.

אני מקשיבה תוך כדי שמחשבותיי מתחילות להתפרע 🙂

אחרי שסיים את סיפורו וחלק את רשמיו, אני שואלת: מה ההבדל בין הרובוט והרובוטית, הרי לזה אין פין ולזו אין פות?

ומשם הפלגנו לשיחה אחרת לגמרי.

זו דוגמא ליצירת שיח על מיניות עם הילדים שלנו. כמעט מכל נושא אפשר להגיע למין. המרחב הציבורי ממחיש לנו את זה כל הזמן- קונים חולצות לבית הספר – פרסומת נוטפת סקס. קונים מכונית? פרסומת נוטפת סקס. אולי נקנה ספה חדשה? גם קצת סקס על הדרך…

אז גם משיחות ביתיות, משפחתיות, אנו נגיע לסקס וניתן לו את עולם המושג הראוי והמתאים.

בהכשרה שעשיתי הקיץ "חינוך מיני מהתיאוריה לכיתה" למדתי וקיבלתי כלים ללמד הורים וצוותים חינוכיים איך לדבר עם ילדים על מיניות.

יש לכן שאלה בנושא? שאלו אותי בתגובות ואולי אכתוב פוסט תשובה.

להתראות, גילי

יהודה עמיחי ופאולה נפגשים

"התנועה הבסיסית והראשונית של פתיחה וסגירה מונחת ביסוד החיים" (מתוך ספרה של פאולה גרבורג "סוד השרירים הטבעתיים").

בקבוצת התרגול הנשית אני נוהגת להקריא למתרגלות טקסטים שונים, כמו השיר של יהודה עמיחי ז"ל מתוך ספרו "פתוח סגור פתוח".


בחודש ספטמבר תפתח קבוצת התרגול לנשים נוספות,

לפרטים כתבי לי בפרטי או התקשרי 0542-593212 (בירושלים, כמובן 🙂 )

לצחוק או למות

Men are afraid that women will laugh at them. Women are afraid that men will kill them.

(מרגרט אטווד)

גבר מפחד להיות לצחוק בעיני אשה, אשה מפחד להירצח על ידי גבר.

אפשר להתווכח עם מרגרט אטווד, אני לא מסכימה עם הרבה דברים שהיא אומרת/כותבת. 

בחיפוש אחר סרטון שמראה נשים צוחקות מצאתי שנשים הרבה פעמים מסתירות את הפנים כשהן צוחקות, לעומת גברים שהבעתם פתוחה לרווחה. 
אפשר לראות את שפת הגוף השונה של פיליפ ושל הולי. הוא משוחרר, מתפרש על כל הספה, והיא יושבת מצומצמת במקומה, זה כנראה גם קשור לבגדים השונים שהם לובשים. ברור שלהולי פחות נוח בבגדים שלה, ולכך שהיא הולי חוששת שהאיפור ימרח והריסים המלאכותיים יפלו כאשר היא צוחקת (היא אומרת את זה באחד הסרטונים).

אם גם את אוהבת לצחוק, אך חוששת ש"תמותי מבושה" אם יברח לך כשאת צוחק, זה הזמן לתרגל את שרירי האגן בשיטת פאולה.התקשרי לקבוע שיעור: גילי 0542593212